על יום השואה זכרון שיכחה מדיטציה רוחניות וילדים

לזכור ולא לשכוח – על ימי זכרון בעידן החדש

Image

הציווי לזכור נוכח רבות בתרבות ובמורשת היהודית.
זכור את אשר עשה לך עמלק.
זכור את יום השבת לקדשו.
זכור כי מעפר באת ואל עפר תשוב.
יום השואה, לזכור ולא לשכוח
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

הקריאה לזכור היא אינה קריאה אל הישן. היא אינה אחיזה בקורבנות ובמסכנות ובקושי.

היא אינה התבוססות בעבר והיסגרות לעתיד. אינה שימור הסבל והאדרת החוסר.

היא עלולה לההפך לשכזו, אם לא נשכיל לראותה אחרת.
אחרת כמו אותה בת קול, היוצאת מין השמיים ורועמת את קולו של הרגע הזה.
קול ההויה הקוראת את נוכחותה.

רוחניות מעשית היא ההכרה. מדיטציות ערות.

אני כאן. אני נוכחת. אני הפרי של כל רגעי העבר, אולם טעמי הוא טעם הרגע החדש.
בזה מקיימת אני את ציווי ההזכרות.

נוכחות ערה וקלילה. שזוכרת את העבר, אולם לא כנטל כי אם כתבונה. לא בקורבנות כי אם בהקשבה. לא בהדחקה כי אם בהכרה. לא בייסורים כי אם בתקווה.

לא בתבנית כי אם בזרימה.

והנחל ישכיל לחזור אל הים.

*

נ.ב יום השואה הינו יום לא קל לעיתים לילדים ובני נוער שלא יודעים עדיין איך להתמודד עם עוצמת הרגש והכאב בימים מורכבים אלו.

ילד בן 5 אינו יכול להירגע לתוך מדיטציה ולשחרר את תדרי היום המורכב.

כאן נכנסים לעזרתנו בעלי מקצוע שונים שיכולים לספק הדרכת הורים לכל נושא בו תחוו קשיים עם ילדכם (על ידי לילך אילון – תרפיסטית, מטפלת בשיטת אלבאום

ומלווה הורים לילדים עם בעיות התנהגות, בעיות קשב וריכוז, ויסות חושי, התפרצויות זעם, היפראקטיביות, הכנה לכיתה א וכדומה.

מודעות פרסומת

טיול כתרגול מדיטציה

רובינו יודעים עד כמה המדיטציה מועילה לחיינו. יש האומרים שהכנסת עשרים דקות מדיטציה יוכלו לשנות את חיינו ללא היכר, משום שנחווה ניקוי תודעתי ממחשבות, הטרדות ומלחצי היום-יום. אך מישהו אמר לי, בתחילת דרכי בעולם הרוח והמדיטציה – "אף אחד מאיתנו לא ממש עושה מדיטציה, כן? אנחנו מתרגלים מדיטציה, אבל זה לא לעשות מדיטציה. זה אולי לנסות לעשות מדיטציה". הוא כמובן צדק. 

כשהתחלתי לתרגל מדיטציה הייתי יושבת שעה קלה בשתיקה, או מתרגלת מדיטציה אקטיבית של אושו, בה הישיבה השקטה מסתכמת בכעשרים דקות ואפילו בזמן קצר כמו 20 דקות לא יכולתי להשקיט את מחשבותיי. המחשבות התרוצצו הנה והנה ואם לרגע שקטו – מיד נרדמתי. במשך תקופה ארוכה הייתי מתוסכלת ומרוגזת מחוסר ההצלחה, לא הבנתי מדוע הדבר לא פועל. למעשה זמן רב הייתי עסוקה בחוסר היכולת שלי להיות בחוויית סאטורי תמידית. חיפשתי שוב ושוב ללא הרף את הרגע הזה שבו הכל ישתנה, התודעה שלי תתרחב, עיניי יפקחו וייראו את עולם האשליה באופן מלא, ליבי ייפתח ואהבה לא אנוכית תציף את ליבי. הרגע מיען להגיע. מיען להגיע זמן רב. חוויות הסאטורי שהיו לי, היו ספורות ונמשכו רגעים בודדים.

לאחר שחלפו מחשבותיי על הארה תמידית, והבנתי שהחיים בכדור הארץ הם אינם חידה שיש לפצח – אלא יותר חוויה משונה, לעיתים נעימה יותר ולעיתים נעימה פחות, חוויה שכוללת רוחניות וחומריות כאחד – תודעה אינסופית בגוף גשמי, החל התרגול האמיתי. חיים. חיי יום-יום שאינם מוקדשים להשגת מטרה מסוימת – לא חומרית ולא למטרת הגשמת ההארה. בחיים האלו אני משלבת תירגול מדיטציה בהליכה בטבע, שירה מקודשת או כל פעילות אחרת ששוטפת את האנרגיה שלי ומביאה אותי למצב אחר.

בלוג על מדיטציות והעידן החדש