רובינו יודעים עד כמה המדיטציה מועילה לחיינו. יש האומרים שהכנסת עשרים דקות מדיטציה יוכלו לשנות את חיינו ללא היכר, משום שנחווה ניקוי תודעתי ממחשבות, הטרדות ומלחצי היום-יום. אך מישהו אמר לי, בתחילת דרכי בעולם הרוח והמדיטציה – "אף אחד מאיתנו לא ממש עושה מדיטציה, כן? אנחנו מתרגלים מדיטציה, אבל זה לא לעשות מדיטציה. זה אולי לנסות לעשות מדיטציה". הוא כמובן צדק.
כשהתחלתי לתרגל מדיטציה הייתי יושבת שעה קלה בשתיקה, או מתרגלת מדיטציה אקטיבית של אושו, בה הישיבה השקטה מסתכמת בכעשרים דקות ואפילו בזמן קצר כמו 20 דקות לא יכולתי להשקיט את מחשבותיי. המחשבות התרוצצו הנה והנה ואם לרגע שקטו – מיד נרדמתי. במשך תקופה ארוכה הייתי מתוסכלת ומרוגזת מחוסר ההצלחה, לא הבנתי מדוע הדבר לא פועל. למעשה זמן רב הייתי עסוקה בחוסר היכולת שלי להיות בחוויית סאטורי תמידית. חיפשתי שוב ושוב ללא הרף את הרגע הזה שבו הכל ישתנה, התודעה שלי תתרחב, עיניי יפקחו וייראו את עולם האשליה באופן מלא, ליבי ייפתח ואהבה לא אנוכית תציף את ליבי. הרגע מיען להגיע. מיען להגיע זמן רב. חוויות הסאטורי שהיו לי, היו ספורות ונמשכו רגעים בודדים.
לאחר שחלפו מחשבותיי על הארה תמידית, והבנתי שהחיים בכדור הארץ הם אינם חידה שיש לפצח – אלא יותר חוויה משונה, לעיתים נעימה יותר ולעיתים נעימה פחות, חוויה שכוללת רוחניות וחומריות כאחד – תודעה אינסופית בגוף גשמי, החל התרגול האמיתי. חיים. חיי יום-יום שאינם מוקדשים להשגת מטרה מסוימת – לא חומרית ולא למטרת הגשמת ההארה. בחיים האלו אני משלבת תירגול מדיטציה בהליכה בטבע, שירה מקודשת או כל פעילות אחרת ששוטפת את האנרגיה שלי ומביאה אותי למצב אחר.
בלוג על מדיטציות והעידן החדש
ריפוי 2012 - מדיטציה צום מיצים ריברסינג כתיבה יוצרת 